החלטה בתיק ה"פ 10538-07-10 - פסקדין

1.      בית משפט המחוזי בפסק דינו אשר ניתן ביום 8.1.2012 קבע כי הסמכות העניינית בתובענה זו נתונה לבית משפט השלום.

2.      בשולי פסק הדין, בסעיף 21 לחוות דעתה של כבוד סגנית הנשיא השופטת וסקרוג נקבע:

"לעניין הסדר הביניים עד למתן פסק הדין בתובענה, לא יכולה להיות מחלוקת כי ככל שנותר חוב על פי תעריפים שנקבעו בפסה"ד בפשרה, על המערערת לשלמו מיד.

בנוגע ליתרה בין הסכומים הנתבעים לבין התעריפים "המוסכמים", על המערערת להוסיף ולשלם בינתיים את מחציתם, ולגבי היתרה ליתן ערובות טובות לכיסוי החוב, אם אכן תדחה התובענה."

עריכת ההתחשבנות תעשה בבית משפט השלום לרבות המצאת הערבות המתאימות לצורך סילוק יתרת החוב, אם כן תדחה התובענה."

3.      ביום 9.2.2012 קיימתי דיון בנושא ההתחשבנות ושמעתי את טענות הצדדים. קדם לדיון הגשת בקשה על ידי משיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") להקדמת מועד הדיון שם היא העלתה טענות לגוף ההתחשבנות כפי שיפורט להלן.

4.      המשיבה  טענה כי החוב על פי תעריפי פסק הדין בפשרה (אשר המבקשת דורשת כי יאכף גם על המשיבה)  מסתכם בסך של יותר מ- 715,000 ש"ח ואילו החוב המלא על פי התעריפים הקבועים  בחוק מסתכם ביותר ממיליון ש"ח.

5.      אין חולק בין הצדדים כי המבקשת שילמה על חשבון העבר (מאז הגשת התביעה ועד היום סך של 522,239 ש"ח). המבקשת טענה כי החישוב שעשתה המשיבה מס' 1 הינו על בסיס מוטעה שכן היא חישבה את החוב בהתאם לחיוב המוטל על משקי בית פרטיים בעוד שעל המבקשת יש להחיל תעריף שונה. לדעתה יש להחיל עליה תעריף של בתי מלון שעל פי החלטת מועצת הרשות הממשלתית למים מיום 10.4.2008 יש להחיל על בתי מלון תעריפים החלים על  תעשיה. במידה ויחול תעריף זה טוענת המבקשת כי, הסכום ששילמה עד כה בסך של כחצי מיליון שקלים מכסה את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת בהתאם לתחשיב שהונח לפניי. מאידך למעט טענה זו לא היה בפי המבקשת טענות נוספות לעניין תחשיב המשיבה כפי שנעשה בבקשה להקדמת דיון ובתצהיר שצורף לה.

6.       המשיבה מס' 1 טענה בתגובה כי תעריף המים הוא תעריף ארצי וחל על כולם כאחד. במקרה זה אין לנהוג במבקשת אחרת.

7.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הנני סבור כי הדין הוא עם המשיבה מס' 1.

8.      בהסכם הפשרה שנכרת בזמנו בין המבקשת למשיבה מס' 2 סוכם כי המבקשת תחוייב במחירי מים שיהיו זהים למחירי המים אותם תשלם העיריה למקורות.

9.      אתחיל מכך כי על פי החלטה מועצת רשות המים מיום 10.4.2008 לא הוחלט עדין להשוות את מעמדם של בתי מלון לתעשיה. כל שהוחלט בסעיף 1 להחלטה הוא "לאמץ את אמות המידה לסיווג בתי המלון כתעשיה לפי הקריטריונים  שהוצגו היום לצורך פרסום לשמיעת טענות הציבור". בהמשך ההחלטה נקבע כי "לאחר השימוע יובאו אמות המידה לאשרור המועצה". דהיינו אין מדובר בהחלטה סופית לגבות מבתי מלון את התעריפים החלים על תעשיה.

10.  יתרה מכך, לא הובאה כל ראיה מצד המבקש מדוע יש לסווג קאונטרי קלאב כבית מלון כך שספק בעיני אם יש לסווג את המבקשת כבית מלון. לא הובאו אף אמות המידה הנזכרים בהחלטת מועצת רשות המים הנ"ל על מנת להיווכח כי המבקשת עונה להגדרת בית מלון ככל שקיימת הגדרה שם.

11.   לכן אינני מקבל את החישובים שבוצעו על ידי המבקשת ואת טענתה כי יש להחיל עליה תעריפים החלים על תעשיה.

12.  מאידך המשיבה  תמכה את עמדתה בתצהירו של מר יצחק הרשקוביץ אליו צורפו אישורים על  תעריפי המים בהם מחויבת המשיבה  אל מול מקורות, תעריפי המים של חברת מקורות ודף מצב חוב של המבקשת. כאמור מר הרשקוביץ לא התבקש להיחקר על תצהירו וכאמרו לעיל למעט טענת המבקש בדבר העריף שיש לחול היא לא חלקה על יתר חלקי התחשיב שערך.

13.  בשים לב לאמור לעיל אני מורה כדלקמן:

א.   אני מורה למבקשת לשלם למשיבה מס' 1 700,000 ש"ח בתוך 15 ימים מהיום לכיסוי עלויות על פי הסכם הפשרה עד להיום. אדגיש כי סכום זה אינו מדויק והוא נועד לצורכי צו המניעה בלבד.

ב.   בנוסף אני מורה למבקשת מכאן ואילך  לשלם באופן שוטף מדי כל חודש 75% מהחשבון לפי התעריף המלא. התשלום ישולם לאחר שתשלח המשיבה מס' 1 חיובים שוטפים כמקובל עם יתר הצרכנים.

ד.   בנוסף המבקשת תפקיד בתוך 20 יום מהיום בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסך של  50,000 ש"ח להבטחת תשלום יתרת הסכומים בהתאם להנחית בית המשפט המחוזי.